על הפוסט המשותף הזה, אני כבר מזמן חולמות.
לייתר דיוק אני  חולמת עליו כבר שנתיים.

את אביבית ירקוני כהן אני מכירה הרבה לפני שנפגשנו פנים מול פנים,
דרך הרשתות החברתיות, ובעיקר דרך הבלוג הכל כך מיוחד שלה שנקרא "הכל טוב"
כשמישהי כותבת את עצמה כל-כך טוב – המפגש כל כך מרגש כאילו הכרנו שנים קודם.

 

 

 

 

 

 

 

המפגש הראשון  שלנו היה באחת מהסדנאות הראשונות שהעברתי על שיווק באינסטגרם.
אביבית נרשמה, ואני התרגשתי כאילו הולך להיות אצלי סלב בסדנה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הסדנה עברה בשלום וצלחתי את ההתרגשות,
ועל אביבית לא וויתרתי ומאז אנחנו בקשר בקבוצה קטנה וחמימה של בעלות עסקים
(שיום אחד אני עוד אספר עליה),  שם אנחנו משתפות מתייעצות בכל מה שנוגע לעסק ולחיים בכלל.
כשהחלטנו סוף-סוף להיפגש לקפה המיוחל שלנו, הזמן עף בלי שבכלל שמנו לב דיברנו על הדרך שעשינו,
על ההתרגשות המוגזמת שלנו מכל פרח, דיברנו הרבה על כתיבה – שהיא האהבה הגדולה של שתינו.

ואז שמענו את האיסמונים נופלים:
נפגש לשיחה וצילומים על כתיבה טובה ונאגד את המסקנות שלנו לפוסטים בבלוג.
את הצילומים החלטנו לקיים במקום הכי טבעי לשיחה: הספריה!
(ולא סתם ספריה – גם קל"ב וגם מרהיבה ביופיה: הספריה הציבורית בגני תקווה)
כמובן שגייסנו את הצלמת המוכשרת: ורד פרקש
והתלבשנו כמו ספרניות אמתיות עם מלא סטייל בבגדים של נעמה בצלאל ואביבית עם מטפחות של "הלן למון"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

והנה כמה מסקנות שלי מהשיחה שלנו לגבי כתיבה באינסטגרם
1.  זכרו באיזה "מוד" בו נמצאים העוקבים שלכם כשהם מדפדפים באינסטגרם:
מוד דפדוף באינסטגרם משפיע על כמות התוכן שאנחנו (או העוקבים שלנו יכולים לספוג).
לכן אני ממליצה לכתוב תוכן באורך של פסקה-פסקה וחצי,
כדי שהגולשים שלנו יתעניינו ולא ינטשו אותנו באמצע התוכן .
ולא. אני ממש לא ממליצה לכתוב פוסטים שמלווים בשורה אחת קצרה.
אלא אם הם באמת מעבירים מסר חזק ויוצא דופן.
טקסטים קצרים באינסטגרם – הופכים להיות חלולים ולא מייחדים את המסר האישי שלכם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

2. מיקוד. מיקוד. מיקוד
דווקא בגלל שהתוכן באינסטגרם צריך להיות יחסית קצר וממוקד,
ההמלצה שלי היא לחשוב על מסר מרכזי אחד בכל פוסט לפני שאתם מתיישבים לכתוב אותו.
אחרי שהבנתם מה המסר העיקרי שלכם פרקו אותו לנקודות – ואח"כ שכתבו אותו לפסקה אחת קצרה.

3. לא לשכוח שאתם כותבים תוכן ברשת חברתית!
הנטיה שלנו לתעד, ללמד, ולהראות יכולה לפעמים לבלבל ולהיות מרוכזים בעצמנו.
כשאתם כותבים תוכן, חשבו על הצד שקורא – מי הוא, מה יעניין אותו
והכי חשוב – מה יניע אותו להגיב לפוסטים שלנו:
שאלו שאלות, ספרו סיפורים אישיים, והתייעצו עם הקהל שלכם.
לפוסטים באינסטגרם יש חשיבות מאוד גובה –
אם לא נתייחס לקהל העוקבים שלנו אנחנו עלולים לפספס תנועה בעמוד.

 

 

 

 

 

 

 

4. קשרו את התוכן לתמונה:
כיוון שאינסטגרם היא רשת שהתחילה כשרשת המבוססת תמונות בלבד,
הפוקס שלוקחת תמונה עוד לפני שהתחלנו לכתוב הוא מאוד חשוב.
ולכן, אני ממליצה לחפש קשר ויזואלי לכל תמונה שלכם כדי שאנשים יעצרו יעמיקו ויקראו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

5. נסו להביא את התוכן מהזווית המיוחדת שלכם:
לפעמים באינסטגרם, נדמה שכל התכנים דומים זה לזה,
התמונות חוזרות על עצמן – וכבר אין מה לקרוא.
לכן, כשאתם כותבים חשבו על איך התוכן שלכם יראה ייחודי,
איך אתם מביאים את עצמכם, ואיך אתם מעבירים ערך לעוקבים שלכם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ואם כבר היינו בספריה – החלטנו לדבר גם על ספרים באמת,
קיבלתי המלצה מקסימה מאביבית על ספר שאני כבר אומרת לעצמי שאני חייבת לקרוא:
מה יקרה אם אמות מחר בבוקר – סיפור חייה של דפנה מאיר/ יפעת ארליך

זה ספר על חיים. ספר על חיים של אשה עם חיים לא פשוטים שבחרה בחיים,
בחרה להקים משפחה, בחרה לראות את הטוב בחיים וכתבה אותם.

דפנה מאיר נרצחה בביתה ע"י מחבל מול ילדיה
את המילים שכתבה איגדה יפעת ארליך לסיפור מעורר מחשבה והשראה
שגרם לי לחשוב מה קורה אם יקרה לי משהו מחר בבוקר ובעצם, על מה אני מוקירה טוב.

אני ממליצה בחום לקרוא את הספר שמשנה פרספקטיבה אפילו לציניים שביננו,
להכיר ולהוקיר במה שיש לנו בחיים ולהנות מסיפור חיים מעורר השראה.


ועכשיו אני ממליצה לקפוץ לבלוג של אביבית ולראות איך הסיפור שלנו יחד נקרא מזוית עיניה.
הפוסט המלא של אביבית נמצא פה>> http://bit.ly/2z9k0uS