לקח לי זמן לשתף במרחב הפייסבוק באופן פומבי, כנראה שהייתי צריכה קצת זמן לעצמי (אתם מבינים אותי כן?). אחרי שבעה חודשים כשכירה במשרד הפרסום הכי מדהים בעולם Ecaliptoos – אקליפטוס (ואני ממש אובייקטיבית) זה כבר שבועיים שחזרתי לעצמאות – המקום הטבעי שלי והוא מורכב מכל-כך הרבה דברים. החלטתי לסכם לעצמי את הדרך, ולספר לכם מה מפה והלאה: המוטו: לנסות. לנסות. לנסות (ומקביל: אף פעם לא לפחד – גם כשמפחדים) אחרי שהודעתי שאני הופכת להיות שכירה, קיבלתי…
לקרוא עודעבר די זמן כרגיל אני יוצאת אל האור, מרגישה את החום וחוזרת קצת להתכרבל לי פנימה. מי שעוקבת אחריי בחודשים האחרונים כבר בטח מעודכנת: התחלתי לעבוד בתור מנהלת מחלקת תוכן במשרד פרסום. אחרי שנים (כמעט עשור) כעצמאית. כן, כן. אני עכשיו שכירה. אני עדיין הופכת את השינוי, מסתכלת עליו מכל הצדדים- בוחנת את השינוי ביחס אליי. כל הדברים שהיו חסרים לי בתור עצמאית נמצאים פה: המשכורת הקבועה (ביי ביי שוטף 120), החופשות, החגים, הלמידה, האתגר,…
לקרוא עודפראג, אוגוסט 2013 תמונה של אושר? זאת בטח עוד אחת מהתמונות שרצות לכן בפיד: אושר, משפחה, חופשה וחו"ל. האמת, שזו חופשה ששינתה את חיי. עבדתי בטירוף בחלום שלי, במשרד המיתוג שהקמתי במו ידיי. עבדתי עד בלי די, וטיפחתי את הבייבי שחלמתי עליו כלכך, המשרד שהיה – היה מדוייק לי בתוכן שלו, בלקוחות שלו, בצוות שגיבשתי. אבל באותה חופשה בדיוק הבנתי, שהריצה המטורפת הזו, גובה לי מחיר – שלא התכוונתי ולא רציתי לשלם. באותה חופשה, החלטתי…
לקרוא עודהיי זאת אני. והשמש מאחורי? זה קצהו של יום העבודה שלי בתור שכירה, אחרי שמונה שנות עצמאות! (וואו!) אני מניחה, שעוד אשתף ואספר על התהליך שעברתי (ועוד עוברת) בדרך עד הלום. בינתיים אספר; שטוב לי עם ההחלטה הכלכך שונה ממי שהייתי עד אתמול. שנקרתה בפניי הזדמנות לעשות ולשלב בתפקיד אחד, בדיוק את מה שאני אוהבת (שזה בערך מליון ואחד דברים במקביל וזה דיי מדהים שיש תפקיד כזה בכלל). ושפתחתי את הראש – והאופציה שאהיה במימוש…
לקרוא עודהתכשיטים של זורה – הם אני. כולם, אחד-אחד, צבע-צבע. כמו הצבעוניות של התכשיטים גם אני רב גונית. פעם, נורא פחדתי מכל הסלט הזה שאני מורכבת ממנו, כי לא ראיתי את השביל. כמה טוויסטים והתחדשויות בדרך גרמו לי לאהוב את הסלט הזה. ולרענן את מי שאני היום: #התחדשות01 ספר הרשימה של יובל אברמוביץ (לא מכירים?הנה לינק – חייבים לקרוא) אצלי הספר הזה עשה כל כך הרבה, עוד לפני שהגעתי לעיקר.. בספר יובל אברמוביץ מתאר איך פעם, כששאלו…
לקרוא עודלאמא שלי (שתהיה בריאה), יש את הכישרון לבשל בכמה סירים במקביל, ולכל סיר יש את הטעם המיוחד שלו – זה עם הסלק, וזה עם הקינמון, זה עם הבצל הירוק, וזה עם החריף האדום. הם לא מתבלבלים, ולא מתערבבים אחד בשני. וכולם כולם טעימים-טעמים באותה מידה. לא חשבתי שאוכל לבשל כמה מטעמים במקביל, אבל הנה זה קרה: לפני שלושה חודשים, ילדתי את המתוק איתן (ובואו נוסיף לו שום+בצל). פחות או יותר כשאיתן התחיל להתבשל בתוכי, הוספתי…
לקרוא עוד
לקרוא עוד
לקרוא עוד
לקרוא עוד
לקרוא עוד
לקרוא עוד
לקרוא עוד