לא תאמינו. אבל את הפוסט הזה אני הולכת להקדיש לעיר שחוברה לה צחוקיו.
לעיר שכל המדינה בערך מתחמקת מלהודות שהיא גרה שם
ובשבילי כבר 12 שנה היא בית.
וכן, אני מתכוונת לעיר האורות: פתח תקווה.

זאת לא פעם ראשונה שאני כותבת על העיר,
לפני ארבע שנים תפעלתי בלוג בשם "זהר בעיר האורות"
שבמקרה או שלא.. נפל אחרי שנה באוויר ולא הצלחתי לשחזר אותו.
אז במקום לגנוז את הרעיון לנצח – החלטתי להקדיש לו פינה בבלוג (ובלב) שלי.

שמלה: לילך אלגרבלי  צילום: שמרית הלל

במשך שנים אני מסתובבת בעיר אוספת לי לוקיישנים מדהימים ומבטיחה לעצמי,
שיום אחד אעשה פה הפקה שווה – כזאת שתראה את הפוטנציאל של העיר.
ואני ממש לא צוחקת, עוד מעט כשתדפדפו בתמונות ששמרית צילמה אותי בעיר תראו למה אני מתכוונת.

הבית הכחול ברוטשילד  צילום: שמרית הלל

על העיר הזו, יש אין ספור בדיחות וגם כמה גוונים של אפור (בעיקר במרכז העיר),
אבל אני באמת מאמינה שכמו בחיים – כדאי לקחת ולמצוא את הדבר החיובי בהכל.
כמי שאוהבת תרבות, שופינג, אנשים טובים באמצע הדרך וקיבוץ גלויות אמיתי
– לפתח תקווה יש לא מעט להציע מהיסטוריה, תרבות טובה, קניות שוות,
סצנת בארים לוהטת והכי חשוב הרבה אנשים טובים באמצע הדרך.
אחת מהדרכים לשנות את תדמית העיר, היא להתהלך בגאווה
ולא להתנצל ששואלים אתכם מאיפה אתם.

אני באמת מאמינה שיש לעיר הזו פוטנציאל מטורף,
יש לי כמה רעיונות איך פתח תקווה ממש כמו חולון, חדרה ורחובות יכולה לשנות את התדמית שלה.
ואם למישהו יש קשר לאנשים שיכולים להזיז בעיר משהו – אני אשמח לנסות להשתתף בשינוי הזה.

הגשמתי חלום ויצאתי לדגימת לוקשיינים בעיר
אז קבלו הצצה למספר להמלצות שוות ולוקשיינים שאתם חייבים לצלם שם.

לוקשיין מספר 1: גשר קלטרווה

חולצה: לילך אלגרבלי  מגפיים:פלייפוט  צילום: שמרית הלל

אם יש מקום שנותן לפתח תקווה ניחוח של תרבות וקצת חו"ל זה גשר קלטרווה
את הגשר תכנן האדריכל והמהנדס הספרדי סנטיאגו קלטרווה
שידוע בסגננו המיוחד והבולט בתכנון גשרים יפיפיים בגווני לבן עם אלמנטים של קשתות ומיתרים
(וכן, כן הוא תכנן כם את הגשר בירושלים).
גשר קלטרווה הפך להיות אחד המקומות שמאפיין את קו הרקיע של העיר
והוא אפילו מצטלם יפה יותר בשקיעה.
הגשר מחבר בין איזור הקניון הגדול והשווה של פתח תקווה לבית חולים בלינסון.
אחד הדברים שאני אוהבת בגשר הזה הוא הערבוב של סגנון האנשים שעוברים בו,
בגלל שהגשר מחבר בין איזור הקניון הגדול ובית החולים בלינסון,
אפשר לראות שם את מגוון האוכלסיה הישראלית :
החיבור הזה לשבת ולראות אנשים שונים, תרבויות שונות,
אנשים מרקעים שונים יכולים להשאיר אותי שעות על הגשר ולדמיין מה הסיפור של כל אחד ואחד מהם.

ובונוס מיוחד לאיזור הגשר: האגם האקולוגי החדש של פתח תקווה
אווירה מיוחד ולוקשיין מצויין לצילום, עדיף בשעות השקיעה

חולצה: לילך אלגרבלי  מגפיים:פלייפוט  צילום: שמרית הלל

לוקיישן מספר שתיים: בית אברהם  שפירא

 צילום: שמרית הלל

אברהם שפירא – נו זה משיעורי היסטוריה בתיכון!
שפירא היה בראש השמירה וההגנה בפתח תקווה והיה דמות בולטת בעיר בשנות ה-90 של המאה ה-19
את ביתו תרם לעיריית פתח תקווה והיום הוא משמש כבית לתרבות סופר שווה (וגם יפה)!
כיוון שהמקום יכול להכיל עד 80 איש – מתקיימות שם הופעות אינטימיות עם זמרים אמנים שווים במיוחד
כך שאני ממש ממליצה לעקוב אחרי לוח האירועים ולהזמין כרטיס לפני שהם אוזלים בעיקר ערבי מפגש אמן
שהם קונספט של הופעה ושיחה קרובה עם האמן – משהו שלא כדאי לפספס
אני אישית ביקרתי בהופעה של אפרת גוש, שאנן סטריט, ערן צור ועוד

לוקשיין מספר שלוש: השוק העירוני

צילום: שמרית הלל
את הפסקה הבאה אני רוצה להקדיש לראש העיר החדש ולייזמים צעירים בעיר:
שמעו השוק הזה **מלא** בריחות וצבעים מגוונים, יש בו אווירה אמתית של גרעין העיר
המקום רחב, אפשר להתהלך בו בניחותא ללא חשש מצפיפות.
והוא פשוט המקום הבא להעיף בו את העיר: בית קפה, פאבים, מתחמי עבודה, חנויות עיצוב
במת הופעות ליוצרים מקומיים אחת לשבוע לפחות.
בעיניי יש פה פה פוטנציאל מטורף לעשות את מה שעשו בשוק הפשפשים, בשוק מחנה יהודה
ושמישהו יעשה עם המקום הזה כבר משהו! אני פה לתת קונספט להזיז אנשים אם צריך,
רק יאללה בואו תעשו את זה כבר!

לוקיישן מספר ארבע: מספרת MAX MALYUTA

צילום: שמרית הלל

המספרה של מקס ממוקמת ברחוב איכלוב במרכז העיר,
אני מודה שבכל פעם שאני עוברת ליד המספרה של מקס (כבר כמעט חצי שנה מאז שגילתי אותה)
אני חוזרת טיפה אחורה כדי להסתכל שוב ולבדוק שעיניי באמת רואות את הטירוף הזה בפתח תקווה העיר.
המקום כולו עטוף בגרפיטי משוגע שיצר האמן ניקול קלמפרט,
התספורות והצבעים שאפשר לעשות אצל מקס הם כאלה שיכולים לקרות
רק במקום מגניב שכזה הם מתמחים בתספורות מיוחדות, צבעים לא קונבציונליים
– בקיצור מקום שלא יוציא אתכם כעוד אחד האדם 🙂
את המספרה הקים מקס יחד עם אמו נטלי, כשנכנסתי לצלם במקום הם קיבלו אותי בזרועות פתוחות
כאילו אנחנו מכירים כבר שנים – וזו עוד נקודה שמוסיפה לקסם שקורה במקום.

צילום: שמרית הלל

לוקשיין מספר חמש: מוזיאון פתח תקווה לאמנות
אם יש משהו שיכול להעיד שיש פה תרבות איכותית אמיתית זה המוזיאון לאמנות פתח תקווה

מעיל: לילך אלגרבלי  מגפיים:פלייפוט  צילום: שמרית הלל

אם  אתם באמת מתעניינים באמנות – המוזיאון מציע מגוון תערוכות מתחלפות
המציגות את עבודתהם של האומנים המובילים בישראל בתחומים רחבים:
מוידאו ארט, צילום, קולנוע ומיצבים.
השוס האמיתי הוא לעקוב אחרי ערבי ההשקות התערכות השונות
ולהתייצב בלבוש חגיגי במיוחד ולהתחכך בכל ברנז'ת האמנים בארץ
ולקבל את ההסברים והעומקים של כל יצירה ויצרה.
ואם אתם כבר בסביבה לא לוותר תמונה על מרפסת הקפיטריה המשקיפה על פארק יד לבנים

מעיל: לילך אלגרבלי  מגפיים:פלייפוט  צילום: שמרית הלל

לוקיישן מספר שש: דאון טאון פתח תקווה

תמונה מתוך הרחוב האהוב עליי במיוחד – חובבי ציון במרכז העיר. צילום: שמרית הלל

אני שומעת הרבה ממי שגר בשכונות הסובבות את מרכז העיר שאיזור המרכז הוא איזור סיוטי.
אז כמי שגרה במרכז העיר משהו כמו עשר שנים אני יכולה להגיד שדווקא מרכז העיר הצפוף המגוון
היה לי חוויה כייפית במיוחד – ראשית הכל קרוב להכל:
חנויות הבגדים הזולות לצד חנות הירקות הקבועה שלי,
המבנים ההיסטוריים הרבים, המציאות השוות לבגדים ולפיצ'פקס לבית
והאנשים הטובים שפגשתי על הדרך ונשארו איתי בלב שנים, גם אחרי שעברתי לשכונה מרוחקת.

כאן זה הזמן להמליץ על נופר כהן הקוסמטיקאית המופלאה שהיא כמו אחותי הקטנה,
אם לא הייתי נכנסת אליה ביום שישי גשום ואני בהריון מתקדם, אין לי מושג איפה הייתי עכשיו 🙂

נופר כהן ואני צילום: שמרית הלל

ומה לסיום?
כפי שאתם בטח שמתם לב לתוצאות יום הצילום בעיר האורות – הכל עניין של נקודת מבט.
אפשר לגור בפתח תקווה ולקוות לצאת משם יום אחד ואפשר להמשיך לגור בה, להנות ממה שהעיר מציעה ולנסות לראות בה את הטוב.
ואם גם אתם חובבי העיר ויש לכם עוד המלצות לבילויים ולוקיישנים מושלמים לצילום, כתבו לי בתגובות!

יאללה. נתראה באינסטגרם
חפשו את ההאשטג #זהרבעירהאורות